על אוגמנטין וגשם

אוגמנטין זו מכה.
אני לא יודעת על מה חשב מי שהמציא תרופה באריזה כזו ענקית.
אולי על פילים, או סוסי יאור.
בכל פעם לפני שאני מניחה את הכדור בירכתי הלשון אני מנסה לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר, ושלא אחנק הפעם.
אני מקווה שלפחות הכדורים יעשו את שלהם, והדלקת בצוואר תעלם.

היום בבוקר נסעתי לעבודה, וחשבתי על נדרים והמשמעות שלהם למי שנודר אותם. בדיוק אז הופיעה קשת בשמיים, ולא סתם קשת, אלא קשת כפולה, כלומר שתי קשתות זו מעל זו. המראה היה מדהים. מפעים. ואי אפשר שלא לחשוב לעצמך "זה סימן", ביחוד בהתחשב בכיוון שבו היו המחשבות שלי דקות ספורות קודם לכן.
כשנכנסתי לחיפה נשפך עלי שבר של ענן, מבול אימתני שהוריד אותי למהירות של חמישים קמ"ש. האור היה אפרפר שחור, ואת הכביש היה אפשר לראות רק בעזרת המכונית שנסעה לפני וסימנה בפנסים האחוריים שלה את הדרך.
חורף.
בערב שתינו פונץ' ואכלנו שוקולדים שמריה שלחה לנו, מלאים באיילי סנטה מזחלות וסימנים אחרים של חג המולד.
מחר מתחילה שנה חדשה. הלוואי שתהיה זו שנה של אושר ושל שלום, בצפון בדרום ואצלנו מבית.